התחנה

התחנה

עבודה, רבי נחמן, תחנת רכבת ושיר ? לפני כמה ימים, ברכבת של בוקר, האזנתי לפודקאסטים המעולים של מירב סמן-טוב. היא מארחת יוצרים מוכשרים . בדרך הספקתי להקשיב לאפרים סידון, וקושניר – ושניהם דיברו על יצירה כעבודה. ההסתכלות הזו מוכרת לי, אבל היא אף פעם לא תפסה אותי ברגע שבו הקסם קורה. היצירה האמיתית, אצלי לפחות, לא נוצרת כשאני מתיישבת לכתוב "לפי לוח זמנים". היא צצה ברגע לא צפוי – מבעבעת, מתפרצת, כמעט מאליה. כן, יש עבודה – הרבה ממנה. איסוף חומרים, רשימות, התרגשות מסרט, בכי מתחת לשמיכה, שורות שנכתבות על מפיות, הקלטות, עיבודים… אבל רגע הברק – הוא מתנה. ובכל זאת, משהו במה שהם אמרו הצית אותי. וברכבת, אמרתי לעצמי "יאללה לעבודה" – פשוט התיישבתי לכתוב. וכשאין השראה , כותבים על מה שנמצא ממש מול העיניים : קרון רכבת , עשרות אנשים שונים , דרכים , על התחנה, על הדרך לעבודה, ועל רבי נחמן – אולי אחד המאמנים הגדולים שידע הדור שלנו. אז האם היצירה מתוכננת או מתפרצת? אולי גם וגם. אבל היא תמיד שם. חלק בלתי נפרד מהחיים שלי . ומקווה, שכשהשירים שלי פוגשים אתכם – הם הופכים גם לחלק מהחיים שלכם. התמונה צולמה בתחנת באר שבע כשהשמש עולה , באחת הנסיעות הרבות לחיפה .